תערוכות

רבות נכתב על נושא הסולידריות הפמיניסטית, כערך מכונן המאפשר לסובייקט הפוליטי אפשרויות פעולה בזירות השונות לקידום מאבקים מתוך בסיס שייכות בטוח. המושג סולידריות, במופעיו השונים, משמש בשנים האחרונות מסגרת לדיונים בקרב הקהילה הפמיניסטית. הקריאה לסולידריות מתבססת על הדרישה לפרק את התחרות הקיימת לכאורה ביחסים בין נשים.

תערוכה זו מבקשת לבחון את הייצוגים הסמליים של האישה בהתייחס למבני הכוח הדכאניים בעידן הגלובלי העכשווי. ייצוגים אלה נבחנים רבות בהגות הפמיניסטית העכשווית, המבקשת לשנות דפוסי יסוד ביחסים בין המינים, בהתבסס על ביקורת רדיקלית הטוענת כי הדיכוטומיה גבר / אישה נותנת לגיטימציה לדחיקת כוחה החברתי־פוליטי של האישה.

תנועת הטרנס־פמיניזם עוסקת בסוגיות פמיניסטיות מפרספקטיבה טרנסג'נדרית. בדומה לזרמים פמיניסטיים אחרים מהדור השלישי, הטרנס־פמיניזם מרבה לבחון את שאלת ההשפעה של דימוי הגוף והכוח המגביל וההרסני של הבינאריוּת המגדרית. לתפיסתו, דיכוי המבוסס על מגדר נקשר לסוגים רבים אחרים של דיכוי, הנוגעים לגזע, למעמד ולזהות הטרו־נורמטיבית.

כשאנחנו מנסות לדמיין עולם שאינו מבוסס על תפיסות מגדריות מערביות למעשה אנו נמצאות בתחום המדע הבדיוני, מפני שמשמעות הדבר היא לדמיין חברה והיסטוריה שונות לחלוטין מאלו שאנו מתקיימות בהן במשך מאות שנים.

בתערוכה זו נמשך חוט ארוך בן כשמונת אלפים שנים - מצלמיות טין פרהיסטוריות זעירות שנמצאו באתר החפירות בשער הגולן, דרך דימויים נשיים בהשראת קלפי טארוט מימי הביניים, ועד עבודותיהן של ארבע אמניות ישראליות בנות תקופתנו. יצירתן של האמניות, המשתייכות לדורות שונים, מהדהדת במגוון הקשרים את צלמיות הנשים ואת המיתוס הנצחי של האלה הגדולה - "האלה האם".

תערוכה זו עוסקת בעולמה של בת־הכלאיים כדרך קיום אלטרנטיבית, המשקפת את הזהות הנזילה, הלא יציבה והמורכבת בשיח התרבותי העכשווי – כפי שמתארות הוגות פמיניסטיות בולטות כמו רוזי בריידוטי ודונה הארווי. בהקשר זה המושג "נוודוּת", שבו בריידוטי משתמשת, הוא שמה האחר של הנשיוּת, כמודל חיובי של תנועה ואי היקבעוּת – במובן של מסע מנטלי ולא גאוגרפי.

תערוכתה של איזבלה וולובניק מתייחסת למושגים של אילוף וריסון ולמונח "כלבה" (bitch) בהקשר התרבותי. האמנית מנסה לאתגר את האווירה המנומסת עם דימויים של ילדות חמודות, שהופכות לחיות טרף מאיימות. היא מבקשת לשאול: האם נשים המגיעות לעמדות מפתח נוטות לשמר את האכזריות של מסורת הדיכוי? כיצד נראה עולם שבו האישה היא האדון? מה מקומו של הטבע בעולם זה?

האמנית הבולגרית בוריינה רוסה מגיבה בעבודותיה על תהליכי הגלובליזציה ועל המעבר של מדינות פוסט־קומוניסטיות לכלכלה קפיטליסטית. היא מצליחה לנכס חזרה לעצמה את היכולת לשלוט בגופה ולמקם עצמה כאישה על הצירים המשתנים של מגדר, לאום, פוליטיקה וכלכלה. רוסה מגדירה עצמה כאישה הטרוסקסואלית עם זהות קווירית. היא פועלת על התפר שבין אמנות הפרפורמנס הנשי־מגדרי לבין האקטיביזם הקווירי – תחום שצובר תאוצה בבולגריה וברוסיה מאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים.

תערוכה זו מבוססת על ספר האמנ.ית של יעל מאירי, Doing Right By You, שראה אור בשנת 2018. הספר מבוסס על ארכיון הכולל כמאה וחמישים תצלומים, ובהם האמנ.ית צילמ.ה את עצמו.ה, את הקרובים אליו.ה ואת המרחבים שסביבם. בדומה לפרויקטים אחרים, גם כאן מאירי משתמש.ת בטכנולוגיות לואו־טק לצד אמצעי מדיה דיגיטליים.

האמנית הרב־תחומית רונה יפמן מרבה לעסוק בנושאים של מגדר ודימוי נשי. מלאכת היצירה שלה כוללת שיתופי פעולה ארוכי טווח עם פרסונות רדיקליות, המכתיבות בדרכן שלהן את הדימויים האבסורדיים והאיקוניים של תקופתנו. עניין מיוחד במכלול יצירתה מוקדש לצילום. לדבריה, המצלמה מאפשרת לדברים לקרות, למצוא חופש ותשוקה, לחקור סוגים שונים של חיים וקיום.