תערוכות
"שרון לוקהרט: נבחרת כדורסל בנות של גושוגאוקה"
האמנית שרון לוקהרט היא צלמת ובמאית סרטים, המוּכרת בזכות הפרויקטים ארוכי הטווח שהיא יוצרת בהתבסס על מחקר מעמיק, לעיתים בשיתוף פעולה עם קהילות. סרטיה מתוכננים בקפידה ומתאפיינים בקיפאון או בתנועות מינימליות של המצלמה. הם מציגים אנשים, מקומות ואירועים הקשורים לשגרה היומיומית.
"אייריס קנסמיל: האוטופיה החדשה מתחילה כאן 2#"
תערוכתה של אייריס קנסמיל היא חלק מפרויקט שייצג את הולנד ב־2019 בביאנלה לאמנות בוונציה. מבחינות רבות, הביאנלה היא זירה חשובה להגדרת מיקומה של האמנות בהקשר לרעיונות של אזרחות ולאומיות. המיצב שהציגה שם, מידות הנוכחות, נעשה בשיתוף פעולה עם רמי יונגרמן וקרא לפיתוח גישה אלטרנטיבית וטרנס־לאומית, מתוך הכרה בכך שאנו נמצאים במצב תמידי של זרימה ושינוי.
מיצב אוריגאמי
טומוקו פוסה
מהו אוריגאמי? רוב האנשים מתארים זאת כפעילות בה מקפלים ריבועי ניירות צבעוניים על מנת ליצור דמויות של בעלי חיים, חפצים או צורות גיאומטריות. עם זאת, תיאור זה אינו מתאים למיצבי הנייר המקופל של האמנית טומוקו פוסה (נולדה 1951). יצירתה מפנה את הצופה לחשיבה על היחסים שבין מסורת לבין חדשנות. האם יצירתה היא אוריגאמי, או שמא מדובר בפיסול עשוי נייר מקופל?
"דגל שחור בעיר אדומה"
ואדי סליב: 1948- 2019
התערוכה "דגל שחור בעיר אדומה" מאירה פרק היסטורי בחיי שכונת ואדי סליב שמשמעויותיו החברתיות נעדרות מרוב "מחוזות הזיכרון" העירוניים והלאומיים. התערוכה מתמקדת בקולות של תושבים ותושבות שחיו בוואדי סליב במחצית השנייה של המאה העשרים. זהו זיכרון אישי וקולקטיבי של היסטוריה עירונית "מלמטה", המציגה באמצעים חזותיים כיצד – לצד חוויות של שוליוּת, עוול והדרה – נוצרו בשכונה חיים מגוונים ותוססים, שאפשרו מהלכי התארגנות והתנגדות שהגיעו לשיאם במחאת יולי 1959.
"אוסקר טאובר: פוטו־ז'ורנליסט"
מתוך "דגל שחור בעיר אדומה"
בשנות החמישים פעלו בחיפה מספר צלמים מקצועיים, חלקם עבדו בשירותם של המוסדות המקומיים והגופים הממסדיים. כך, למשל, עמירם ערב ("מעבדת צילום סולל בונה") ומשה גרוס (סטודיו "קרן אור") תיעדו את התעשייה הענפה ואת הבנייה המסיבית של אותם ימים. לצדם פעלו צלמים שהיו אורחים לרגע בעיר ותיעדו במצלמותיהם את נופיה המיוחדים של העיר, כמו בוריס כרמי וזולטן קרוגר. בד בבד, באותן שנים החל להופיע צילום תיעודי ביקורתי שעקב אחר נושאים חברתיים ופוליטיים שנדחקו אז מן השיח הציבורי. תצלומים אלו פורסמו גם על דפי העיתונות. את הקו המובהק של הצילום התיעודי העיתונאי הוביל אוסקר טאובר, שצילם במשך עשרות שנים תחקירים פוטו־ז'ורנליסטיים בקרב הקהל בארץ, ובקרב אזרחי חיפה בפרט. כאחד מבכירי צלמי העיתונות בארץ בתקופתו, טאובר ראה את תפקידו לשמש שופר לאירועים בעיר, וכך הטביע את חותמו בתמונותיו, אשר פורסמו בארץ ובחו"ל.
"החדר שלי"
במרכז אמנויות
תערוכה זו עוסקת בחדר הילדים כסמל וכמראה לעולם הילדוּת. התערוכה מבקשת לגעת בדרכים השונות שבהן חדר הילדות מייצג את הילד ואת העולמות הקשורים אליו – האחים שעימם הוא חולק את חדרו, הוריו, המעגל המשפחתי המורחב שלו ומגוון ההשפעות התרבותיות והחברתיות.
בגנו של הגולם
סיפורו של הגולם הופיע בפולקלור היהודי במשך דורות רבים ותיאר יציר בוץ שהופחו בו חיים באמצעות מילים סודיות. מעשה זה נע על הגבול הדק שבין קדושה לטומאה, בין מעשה חכמים למעשה כשפים. האגדה על יציר כפיו של האדם ביטאה את השאיפה לכוח, לשליטה ולנוחוּת. שאיפות אלו נותרו מנת חלקו של האדם עד עצם היום הזה. למעשה הגלמים בחיינו התרבו: הבוץ הפך לסיליקון, ואילו מילות הסתר הפכו לקודים בידי מתכנתים. הגולם לבש דמות של מחשב, טלפון חכם או רובוט.
ראשון, 14.06.20
אוצרות התערוכה: מיכל בן יעקב ודפנה פלק
הומור וסאטירה בהדפסי מלחמה
בתקופת אדו (Edo; 1868-1600) הוטלו צווים ואיסורים שונים על העם היפני. רפורמת טמפו (Tempo Reforms; 1841) אסרה על חיי מותרות ובשנת 1842 נחקק חוק מיוחד שנגע להדפסי העץ ולספרים המאוירים. החוק אסר, בין השאר, פרסום הדפסים בנושא שחקני קבוקי, נערות שעשועים, גיישות וארוטיקה. החוק אסר גם הפקת הדפסים צבעוניים שיש בהם למעלה משמונה צבעים. תקנות אלו הקשו מאוד על המוציאים לאור ועל אמני ההדפס.
רוחות מלחמה - הדפסי תעמולה יפניים בתקופת מלחמת סין יפן הראשונה ומלחמת רוסיה יפן
באמצע המאה ה-19, לאחר כמאתיים וחמישים שנות הסתגרות, יפן פתחה את שעריה למערב ובעקבות כך נוצרו קשרי מסחר עם מדינות שונות. כמו כן, הוקם צבא גדול על מנת להגן על האינטרסים האסטרטגיים של יפן במדינות השכנות, כשם שעשו מעצמות רבות בעולם באותה תקופה.
בשלהי המאה ה-19 גברו הסכסוכים הטריטוריאליים שהיו ליפן עם סין על אדמת קוריאה והיא שלחה כוחות צבא לאזור. בראשית המאה ה-20, יפן עשתה זאת שנית כאשר התגלו סכסוכים דומים בינה לבין רוסיה. במהלך מלחמת סין-יפן (1895-1894) ומלחמת רוסיה-יפן (1905-1904) הצבא היפני נלחם בחזיתות שונות בקוריאה ובמנצ'וריה שבסין.
"זפת וחלב"
האמנות המקומית, הישראלית והפלסטינית כאחד, חידדה לאורך הדורות את מבטה כלפי נוף המולדת, מבט הנושא באופן מסורתי זרעי מועקה ודאגה – הן ברובד האישי־קיומי והן ברובד ההיסטורי והגיאו־פוליטי. אולם השיח האמנותי המקומי סביב נושא זה המעיט לעסוק בהיבטיו המגדריים. בשיח האמנותי הישראלי והפלסטיני גם יחד על פי רוב לא קיימת הבחנה בין המבט הגברי לבין המבט הנשי בהתייחס לנושא טעון זה. מקבץ התערוכות מבקש לעסוק בסוגיה מורכבת זו, שעל פי רוב לא נוהגים להתייחס אליה.
כתבו לנו ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם האפשרי